שריון האוטובוסים - בשלבים
בביטאון "ניבנו" של קואופרטיב "שחר" מאותו זמן, כתב קצין הביטחון של האגודה יחזקאל פנט: "יום-יום נפלו קורבנות ופצועים בעלייה להדר הכרמל דרך גשר רושמייה. הדרכים העוקפות, אשר אליהן כוונו האוטובוסים, לא הועילו, כי הם הותקפו גם שם. הצלפים הערבים התמקמו על גגות הבתים ובבית ועד השכונות המזרחי, שנקרא בית הנג'אדה, שהוא בית אבן החולש על גשר רושמייה בקצהו המזרחי. משם טווחו והשליכו רימונים ופצצות לעבר התחבורה. התחלנו לשריין את דפנות האוטובוסים בשריון, אולם האויב החל לתקוף אותם ברימונים מתחת למרכב ועל הגג וכן ביריות על המנוע והצמיגים. לאחר שנפגעו נוסעים ונהגים התחלנו לשריין את האוטובוסים ישירות מן השלדה. את המשוריינים בנינו על האוטובוסים החדשים והחזקים ביותר והשתמשנו בהם רק בקטעי הדרך המסוכנים ביותר, כי משקלו הרב של השריון הרס את האוטובוסים".
בחצר תחנת הקמח ליד מסעף עכו - חיפה נפתחה תחנת מעבר, שבה הועברו הנוסעים למשוריינים כדי להיכנס לעיר, ולאוטובוסים רגילים כשיצאו מן העיר. בכל משוריין הוצבו שני נהגים שנבחרו מקרב הנהגים האמיצים ביותר. התחבורה מהעמקים לחיפה התנהלה דרך כפר חסידים וכפר אתא, כי קטע הכביש בין נשר ומסעף המפרץ (צ'ק-פוסט) נחסם לתנועה. כיוון שמספר המשוריינים היה מוגבל – נוצרו תורים ארוכים של נוסעים בתחנת המעבר. בשעות ההפוגה ועד התחלת היריות נשלחו הנוסעים באוטובוסים רגילים, וכל אוטובוס כזה הקל מאוד מן העומס הכבד שהיה על המשוריינים.
התחבורה לתחנת הכוח, למפעלי המפרץ ולבת גלים התנהלה כולה אך ורק באוטובוסים משוריינים. עבודת הנהגים הייתה קשה ומסוכנת מאוד. בכל שעה התקבלו ידיעות ופקודות חדשות: פעם על סגירת כבישים, פעם על חובה לנסוע בשיירות עם ליווי צמוד או בלעדיו. לזמן מה, וכדי לבחון את האפשרות לחידוש התנועה, נשלח, בתיאום עם מפקדת ה"הגנה", אוטובוס ריק עם נהגים מתנדבים לוודא שהציר פנוי והתוקפים נעלמו.
תחנה מרכזית תחת אש
התחנה המרכזית של "אגד" בחיפה שכנה אז בשדרות הכרמל פינת רחוב יפו, בלב האזור הלא-יהודי במושבה הגרמנית. זה היה אי יהודי בים של ערבים נוצרים, גרמנים ואנגלים. מנהל התחנה פריץ מאיר, שהיה גם הממונה על בטחונה מטעם ה"הגנה".
סיפר על אותם ימים בראיון שפורסם בחוברת "מפי ראשונים": "התחנה הייתה מותקפת לסירוגין מעמדה של הכנופיות שהתבססה ליד התחנה. במזוודה שהייתה מוסתרת במחלקת החבילות בתחנה - הייתה תחנת השידור של ה"הגנה". בלילות יצאנו לסיורים ומבצעים, ביניהם היציאה באוטובוס משוריין לעבר בניין הנג'אדה. החבלנים הטמינו חומר נפץ והפעילו אותו וגם פוצצו את מוסך ג'אבר שבו הייתה עמדה של הכנופיות. בפעולה זו נפצעו מספר חבלנים והם הועברו באוטובוס לבית החולים "הדסה".
ביום האחרון של שנת 1947 נכבשו הכפרים בלאד א-שייח' וחווסה, שאנשיהם ביצעו את הטבח בבתי הזיקוק, תושביהם ברחו והדרך מהעמקים לחיפה נפתחה מחדש.
ביום 3 בפברואר 1948 הופנתה שיירת אוטובוסים לציר נווה-שאנן, כדי לעקוף את גשר ואדי רושמייה שנסגר לתנועה. בדרך הותקפה השיירה על-ידי חיילי הלגיון הערבי ורבים מהנוסעים נהרגו ונפצעו. בין ההרוגים היה גם חברנו הנהג ראובן אגטשטיין מקיבוץ דליה.
ככל שהתקרב מועד יציאת הבריטים מהארץ הוגברו ההתקפות של שני הצדדים כשכל צד מנסה להשתלט על נקודות אסטרטגיות ולקבוע עובדות בשטח - לקראת הפינוי. מדינות ערב נחלצו לעזרת הערבים עוד בטרם פלשו צבאותיהן לארץ, וביום 17 במארס תקפו כוחות ה"הגנה" ליד קריית מוצקין שתי משאיות כבדות טעונות בנשק ותחמושת, שנשלחו מביירות לחמש את ערביי חיפה. בקרב על השיירה הזאת קיפח את חייו מפקדה הערבי של העיר חיפה והושמדו הנשק והתחמושת.
ביום 4 באפריל החל "צבא ההצלה" של קאוקג'י במסע מכיוון ג'נין לעבר חיפה במטרה לסייע בכיבושה. בהגיעו למשמר העמק, החליט קאוקג'י לכבוש את הקיבוץ ופתח בהרעשה כבדה עליו משבעת התותחים שהיו ברשותו. אחר-כך ניסו חייליו להסתער על המשק ולכבשו. מגיני משמר העמק הדפו את ההתקפות, שחזרו ונשנו מספר ימים, הסבו לאויב אבידות כבדות ואילצו אותו לסגת.
ביום 21 באפריל 1948 הודיע מפקד הכוחות הבריטיים בחיפה הגנרל סטוקוול, כי חייליו עומדים לפנות את כל עמדותיהם בעיר ובסביבתה ויתרכזו עד סיום הפינוי בשטח הנמל בלבד. מיד נתן מפקד חטיבת כרמלי משה זליצקי (לימים שר התחבורה משה כרמל) הוראה לחיילי חטיבתו לבצע עוד באותו לילה את פעולת המספריים לכיבוש חיפה, שתוכננה מראש ונקראה "ביעור חמץ". מטרת הפעולה הייתה להשתלט על עורקי התחבורה המרכזיים בעיר ולהתחבר עם מובלעת הנמל והמרכזים המסחריים בעיר התחתית. פעולה זו הייתה אמורה לבתר את האזור הערבי למספר גושים שאין ביניהם קשר. ואכן, גדוד 22 של חטיבת כרמלי הצליח לבצע את רוב משימותיו בטרם הספיקו הערבים להתארגן למצב שנוצר עם פינוי הכוחות הבריטיים. זרוע אחת של ה"מספריים" נעה מהדר לעיר התחתית ואילו הזרוע השנייה יצאה לעבר ואדי רושמייה.
הקרב על בית הנג'אדה
מחלקה המונה 31 חיילים הגיעה לאור היום לבית ועד השכונות, בית הנג'אדה, באוטובוסים משוריינים וכבשה את הבניין בן שלוש הקומות בקרב פנים אל פנים, במטרה למנוע מן הערבים לחסום את התנועה על גשר רושמייה. עם כיבוש בניין נפתחה אש עזה מהבתים הסמוכים על הכוח הישראלי והלוחמים מצאו את עצמם נצורים ומנותקים בשתי הקומות העליונות כשאינם יכולים אפילו לעבור מחדר לחדר. ארבעה לוחמים נהרגו מיד ורבים נפצעו. הנסיגה הייתה בלתי אפשרית ומספר הנפגעים עלה משעה לשעה. גם המחסור בתחמושת ובמים החל לתת את אותותיו. בשעות הערב ניסו ארבעה אוטובוסים משוריינים להגיע למקום. שניים מהם נפגעו פגיעות ישירות והשניים הנותרים חזרו על עקבותיהם. מאוחר יותר, הצליח אוטובוס משוריין להבקיע דרכו לבניין, הביא ללוחמים תחמושת ומים ופינה את הפצועים וההרוגים. |
|
 |
בראיון שנדפס בחוברת "מפי ראשונים" סיפר ישעיהו לוביץ: "השתתפתי כנהג אוטובוס משוריין בהתקפה ובחילוץ הלוחמים הפצועים מבית הנג'אדה, שהיה מעוז של הכנופיות הערביות. תמרנתי את האוטובוס בין הגופות המוטלות על הכביש תוך מטר של ידיות ופצצות, והגעתי עד פתח הכניסה לבית. הבאנו מים, מזון ותחמושת ללוחמים ואספנו את הפצועים וההרוגים שלנו לתוך האוטובוס. כדי למשוך את הגופות השתמשנו ברצועות של ה'סטנים' של הלוחמים, שאותן קשרנו זו לזו והשלכנו את קצה הרצועה המאוחדת לתוך הבניין. הלוחמים שבפנים קשרו את הגופות ברצועות וכך משכנו כל גופה לתוך האוטובוס. את החילוץ ביצענו תוך מטר יריות בלתי פוסק ורימונים שהושלכו לעברנו. את הפצועים הוצאנו על אלונקות באותה דרך. הסעתי את הפצועים וההרוגים לבית החולים רוטשילד".
לוביץ השתתף כנהג אוטובוס משוריין גם בכיבוש הכפרים עין רזאל וג'בע שעל הכביש הראשי חיפה – תל-אביב. הערבים המטירו על התוקפים אש תופת ולוביץ הצטווה לאסוף את הפצועים שהיו שרועים בתעלות בצדי הכביש ולהעבירם לבתי-החולים.
יום לפני הקרב המכריע לכיבוש חיפה התקבלה ב"אגד" הודעה על אוטובוס שהתקלקל והושאר על הכביש, בין יגור ונשר. מיד יצאו מהמוסך פייבל (שרגא) גודס וזאב פיין בגרר, כדי לנסות לתקן את האוטובוס. בדרכם חזרה נורו שניהם למוות על-ידי חיילי הלגיון הערבי.
ב - 22 באפריל הצליחו כוחות של חטיבת כרמלי, שירדו מנווה-שאנן, לכבוש ולטהר בית אחר בית בשכונת חליסה והגיעו אל הלוחמים הנצורים בבית הנג'אדה. רק שמונה מ 31- לוחמי המחלקה נותרו ללא פגיעה.
בספרו "מסע בעקבות לוחמים לדורותיהם" כותב אברהם כהן על הקרב בבית הנג'אדה: "בבית זה, ברחוב הגיבורים 29 בשכונת חליסה, שחלשה על הכניסה לחיפה מצפון, התחולל בעת המערכה לשחרור העיר אחד הקרבות העקובים מדם, אשר במהלכו נפלו שישה-עשר לוחמים מהכוח שכבש אותו והחזיק בו קרוב ליממה".
בשנת 1992 נחנך במקביל לגשר רושמייה גשר חדש המשרת את הבאים לחיפה מהצפון והוא נקרא על שם חיילי גדוד 22 של חטיבת "כרמלי", משחררי העיר במלחמת הקוממיות. לצד הגשר נקבע עמוד זיכרון לנופלים בקרב נכתב על ידי דני גולדשמידט באתר חברת אגד |
No comments:
Post a Comment