TOP 100 MILITARY SITES

2nd Brigade - Carmeli

The Carmeli Brigade was formed by David Ben-Gurion in February 1948 to be one of nine elite fighting units, The Carmeli Brigade was initially responsible for operations in Haifa and western Galilee. Two months later, the Carmeli Brigade engaged in fierce fighting with several waves of Arab Druze forces, but succeeded in repelling the assault on the city of Haifa and then moved on to capture Arab positions in Acre. In late May and early June of 1948, the Carmeli Brigade faced Iraqi forces battling for the city of Jenin and although Israeli forces captured to town, they soon had to withdraw from it due to ineffective defenses. Throughout the Israeli war for independence, the Carmeli Brigade served as one of the primary units in the Israeli army. The 22ed Battalion was part of the Carmeli Brigade among other units,this blog is to honor the brave fighters and to be a memory for those who died during the war of 1948! If you have pictures or information to add to this site or for any demand or remarks please write to idfarmor@gmail.com you may kindly sign our guest book

1.8.09

קרבות משמר הירדן וחירבת יארדה כנגד הצבא הסורי 1948

Syria invading north Israel -the battle of Mishmar Hayarden
On 14 May Syria invaded Palestine with the 1st Infantry Brigade supported by a battalion of armoured cars, a company of French R35 and R 37 tanks, an artillery battalion and other units. On 15–16 May they attacked the Israeli village Tzemah, which they captured, following a renewed offensive, on 18 May. The village was abandoned following the Syrian forces' defeat at the Degania Kibuttz a few days later. Subsequently, the Syrians scored a victory at Mishemar Hayardenon 10 June, after which they reverted to a defensive posture, due to the Carmreli cBrigade holding the lines to prevent more Syrian advane.


חרבת ירדה היא אתר ארכיאולוגי (נמצאו כאן ממצאים ארכיאולוגים מהתקופה הרומית המאוחרת בארץ ישראל ועד התקופה הממלוכית). ירדה ממוקמת סמוך למושב משמר הירדן.

המקום מוזכר גם בתיאורי מסעותיו של נפוליון בארץ ישראל. ירדה שימשה כבית אחוזה (חאן) ערבי טיפוסי וחד קומתי שנבנה בסוף המאה ה-19 מהתקופה העות`מאנית,  הוא בנוי כריבוע המקיף חצר פנימית בעלת כניסה בודדת, שבמרכזה באר מים מקורה ומסביב תעלות קשר מתקופת מלחמת העצמאות. המבנה השתמר כמעט בשלמותו. האחוזה ואדמותיה נרכשו על ידי קק"ל בשנת 1936.

מאז הכרזת מועצת הביטחון באו"ם על חלוקת ארץ ישראל בנובמבר 1947, המקום היה נתון להתקפות צבא ההצלה של קאוקג’י.
במלחמת העצמאות הייתה ירדה אחד המשלטים מול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן שהוחזק בידי כוחות של חטיבות עודד וגבעתי. במקום התנהלו קרבות קשים ותפקידם של הלוחמים בירדה היה לבלום את הסורים בניסיונם לנתק את אצבע הגליל. זו הנקודה המערבית ביותר אליה הצליח לגיע הצבא הסוריה שפלש לעמק החולה ביוני 1948. חורבת ירדה עברה מיד ליד, ולאחר מספר קרבות היא נכבשה באופן סופי בידי חטיבת כרמלי ב-18 ביולי 1948. כיבוש הגבעה והאחיזה בה הם אלו שעצרו את הסורים מלפרוץ לגליל ובכך נקבעו גבולות המדינה ולא נפרץ קו ההגנה על יישובי הגליל.

מול ירדה, על כביש מחניים-משמר הירדן, החלו שיחות הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה. ההסכם נחתם ביולי 1949. 
שיחות להפסקת אש עם הסורים ליד משמר הירדן 1949

מפקד גדוד 22 אהוד בן ברק מחד ימין בזמן שיחות להפסקת אש במשמר הירדן

עבודות שימור חורבת ירדה החלו באמצע שנות ה-90. האתר שוקם והוקמה בו אנדרטה לזכר 78 הנופלים בקרבות. האנדרטה צופה לכיוון מזרח, על הרי גולן ומושב משמר הירדן הסמוך.

בחרבת ירדה הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות לבלימת הצבא הסורי בגזרת משמר הירדן.





משלט 243 - משמר הירדן 10/06/1948, ג' סיון תש"ח

רקע כללי

ב- 10 ביוני 1948 נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה בקרבות מלחמת העצמאות. בגזרת הגליל העליון המזרחי הוסיפו להתנהל חילופי אש והטרדות הדדיות לאורך כל תקופת ההפוגה.
בגזרת משמר-הירדן, מדרום לאגם החולה וליד גשר בנות-יעקב, נפרסה החזית באופן הבא:
הצבא הסורי שחצה את הירדן וכבש, ב- 10 ביוני, את משמר-הירדן, התפרס במושבה וסביבה בשורת משלטים וגבעות בהן - גבעה 223, מדרום למושבה ובמשלט 243, השולט ממערבה לצד כביש הדרך למחניים וגשר בנות יעקב. צה"ל והכוחות היישובים המקומיים, הוסיפו להחזיק ביתר הישובים בסביבה: דרדרה ממזרח לאגם החולה, חולתא, כפר-סולד, אילת-השחר, מחניים ובירווה שמול משלט 243.
הקרב בו אנו מדברים הינו חלק ממבצע "ברוש" שהתנהל בתקופת קרבות "עשרת הימים" בימים שבין ה-9 ל-18 ליולי 1948.
בזמן ההפוגה כוחות מקומיים, מן הישובים ומחטיבת "עודד", בסיוע כוחות סדירים מחטיבת "גולני" וכוחות 'כרמלי' מגד' 23, נפרסו להגנה בגזרה. היה חשש לניתוק אצבע הגליל בתנועת מלקחיים של כוחות סוריים ממזרח וכוחות לבנוניים, בסיוע כוחות "צבא ההצלה" של קהוקג'י, מצפון וממרכז הגליל. הערכת המצב הייתה כי רק ניצול הזמן הקצוב, עד תום ההפוגה ב- 10 ביולי, להערכות ותגבור לצד נטילת יוזמה, בסיומה, יאפשרו את בלימת המשך ההתקדמות הסורית. הוחלט כי כוחות צה"ל יפעלו לניתוק 'ראש הגשר' הסורי במשמר-הירדן מעורפו במטרה לבודדו , תוך הפעלת לחץ דו-צדדי, מחזית ומעורף, בידי כוחותינו. התכנון כלל איגוף מצפון לראש הגשר של עיקר הכוח בסד"כ של שני גדודים (22 ו- 23). המהלך כלל תוכנית לצליחת לילית של הירדן ושל אגם החולה, חבירה לכוחות בדרדרה והתקדמות בכיוון כללי דרום, תוך תפיסת עמדות שולטות ממזרח לירדן עד 'בית המכס' והכביש העולה מגשר בנות-יעקב לכיוון קונטרה. ניתוק משמר-הירדן והגשר על-ידי החזקת הכביש והמשלטים סביבו: בית-המכס, חרבת דוריג'את, בית המשטרה והגבעות החולשות על דרדרה, יביאו לחיסולה של המובלעת הסורית ממערב לירדן.
כוח שני, בסד"כ של גדוד 2 פלוגות מקובצת מגדוד 11, וחלקים מגדוד 24, יועד ללחימה בקטע ממערב לירדן, מול ראש הגשר הסורי. מגמת הכוח הייתה ריתוק הכוח הסורי העיקרי והעסקתו, תוך תפיסה של מירב השטח ממערב לירדן והנקודות שנפלו בידי הסורים במהלך הלחימה ערב ההפוגה.

שעת האפס, נקבעה בדמדומי-הערב של 9 ליולי 1948. היחידות החלו לנוע לתפקידיהן לפי התכנית, במגמה ליטול את היוזמה, כאמור, לפני שהסורים פותחים בלחימה, להפתיע את האויב בעמדותיו ולאפשר זמן מרבי של לחימה, שתחילתה בצליחה קשה והמסוכנת של המים, בחסות החשכה.
בשעה שנעשו המאמצים לעבור את הירדן ונערכו הקרבות מעל לדרדרה (פלוגות מגדודים 22 ו-23), תקף כוח שלישי מגדודים 11 (פלוגה א', מחלקה 1) ו- 24 (פלוגה ג', מחלקה מקובצת), את המשלטים של הסורים אשר מסביב לראש-הגשר: בהם משלט 243. מגמת התקפתו - לרתק את כוחות הסורים, כדי להניח ולהקל את תנועת הזרוע הצפונית ? הצולחת, ועם ניצול ההצלחה, בתיאום עם הזרוע הזאת, להכריע את האויב הנחלץ מפנים ומאחור. כתוצאה מהתקפה זו נפלו במשך הלילה הראשון רוב המשלטים לידינו והסורים נסוגו אחור, אל עבר שרידי משמר-הירדן, בהשאירם את נפגעיהם. עם האיר הבוקר לא היה בידי האויב, אלא משלט אחד, הוא משלט כאדר-אל-ר'נמה, ומשמר-הירדן עצמה, היושבת בעמק. מצבו של האויב בראש-הגשר נראה היה, אפוא, קשה ונראה היה כי תוכנית מבצע 'ברוש' עולה יפה. גם בזרוע הצפונית עלה בידי הכוחות להגיע לרוב הנקודות המתוכננות, למרות, שהיה איחור גדול בלוח הזמנים. בגלל האיחור בלוח הזמנים, החליט הפיקוד לעצור את ההתקדמות ואף להשיג כוחות מסוימים לאחור, ומהלך האיגוף הכולל של המבצע לא הושלם.
לפנות בוקר של יום המחרת, ה- 10 ליולי, פתח האויב בהתקפת נגד גדולה ורבת-היקף. לאחר ריכוך ארטילרי, התחילה ההתקפה על המשלטים שנכבשו. היו אלה התקפות שריון, שחיל-רגלים צועד מאחוריהם. הטנקים היו מתקרבים עד מרחק מסוים, נעצרים ומפעילים את תותחיהם, בהטילם אש על המשלטים שבידינו. בידי יחידותינו לא היו כל כלי נשק אנטי-טנקים יעיל לטווח זה. לא היה כל טעם להפעיל את כלי הנשק הקל והבינוני שבידי היחידות נגד השריון, כי דבר זה היה רק עלול לגלות את מקום יחידותינו ולדלל את התחמושת, מבלי לגרום לאויב נזק.
מיד בשעות הבוקר המוקדמות, ערך האויב את התקפת-הנגד שלו בשלושה ראשים עיקריים, שנעו אל משלט 243 וירדה, בגזרה המרכזית ותל-המעברה, בכיוון פרדס חורי וחולתא, בגזרה הצפונית. כל משלט הותקף לפחות על-ידי גדוד רגלים אחד. יחידותינו על המשלטים, כמחלקה עד פלוגה לכל היותר במשלט, שעמדו באש כבדה, התגוננו והדפו התקפות האויב, בגרמם לו אבדות קשות. פצועים וגופות הרוגים סורים נשארו מתגוללים בשדה שלפני המשלטים. גם בקרב כוחותינו רבו הנפגעים.
אולם כעבור זמן מה, נפלו לידי הכוח הסורי משלט 243 וירדה כשיחידותינו נסוגות מהם באבידות. בהמשך היום הראשון של הקרבות, ה- 10 ליולי , נסוגו כוחותינו מרוב המשלטים, שנכבשו מידו בלילה הקודם

בהמשך הלחימה במסגרת קרבות "עשרת-הימים" ומבצע "ברוש" עוד עברה ירדה והשטח סביבה פעמים אחדות מיד ליד.  עם כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, בליל ה-18 ביולי 1948, היה משלט יארדה בידנו ואילו משלט 243 נשאר  בשליטה סורית

חייל מגדוד 22 בחירבת יארדה ליד משמר הירדן

No comments:

Post a Comment